פרק שלישי: נקודת ראות היסטורית

650 תוספות : מסד וטפחות ה"אני-המרותק", במקרה שלפנינו ה׳אני׳ ואהובתו המתגלים כדיוקן אחד, מחובר, מתייצבים מול השגב נטול המידות : הזוהר הנורא . כפיתותו של ה"אני-השר" וחירותו מתגלות בצורות שונות ואף מתחלפות משיר לשיר . ה"אני-השר" יכול להופיע כדמות נבואית מוכיחה — "לא יברח איש כמוני" . רשאי הוא להיצמד לצלם הזלזל, לחורבת אבנים, למצבת מוות . אבל לעומת ה׳אני׳ המופחת בשיעור זה או אחר, עומדת הוויה שאין ערוך לתפארתה, לכמיהה אליה . לא קיים ניגוד בין הדמות הכפותה ובין הזוהר או התהום או הברֵכה המשקפת עולמות ללא גבול . דבקות וכמיהה מגשרות בין השניים . התולדה היא של שגב טרגי אם ה׳אני׳ נופל במאבקו או של שגב קומי אם ה׳אני׳ הוא בדמות ילד מתבודד בחורש, המגורש מדי פעם מעולם חלומותיו וחוזר אליו . המשוררים בחוגו של ביאליק מבקשים אף הם לדבוק בהבעה השׂגיאה, אף שצורות ההתייצבות מול נטול המידות, העצום, הן נבדלות ושונות . יעקב כהן מחפש את נצח החיים ( "בלוז" ) , את האינסוף שבמוות ( "הנפילים" ) או את נצח הגאולה ( "דוד מלך ישראל במערה" ) . התחייה הלאומית בקיצוניות מאווייה עשויה להביא להט רטורי לשיריו . "בדם ואש יהוד...  To the book