פרק שלישי: ישראל אפרת: כלילת שלמות היא השירה

פרק שלישי : ישראל אפרת : כלילת שלמות היא השירה 563 על ה"אינטואיציה הבסיסית", במינוחו של ברגסון, היינו התפיסה הייחודית החוזרת בגוונים שונים בהתבטאויותיו הנבדלות . נבקש להוכיח כי תפיסת השיר של אפרת מושתתת על הגבהת השירה למעלת מוחלט שאין גבוה או 5 העמדת התפיסה חשוב הימנו בתחום מעשי אנוש, ובמיוחד מעשי האמן . העיקרית על בסיס זה מעוררת, כמובן מאליו, צורך בהתמודדות עם השאלה : כיצד תיתכן הגבהה כזו לנוכח המתחים המובהקים שתורת השיר לדורותיה מצביעה עליהם : הזיקה בין המוחלט לבין מה שבא לחקותו, המתח שבין אמת לכזב, חולשת המילים ביחס למשימתן, היחס שבין סוף לאינסוף . פילוסוף משיעור קומתו של אפרת אינו מתעלם מבעיות יסוד אלה, אלא אדרבא, מתמודד אִתן תוך שמירת ראייתו העקרונית, המפקיעה את השיר מן הניגודים ואף מרוממת אותו מעליהם . עדיין ניתן יהיה לשאול : כיצד תיתכן הצבת השירה במעלתה כמוחלט, בלי להזקיקה לראיית עולם דתית מובהקת, הרואה את מוחלטות השיר ועליונותו כתולדה של נתינתו מפי הגבורה . כן צריך יהיה בעל התפיסה המרוממת את השיר להציע תשובה ברוח תפיסתו, לא רק ביחס לתהליך של הולדת השיר, אלא גם ביחס לתכלית השירה...  To the book