פרק שני: שמעון הלקין: להשתאות אל הדממה

540 תוספות : מסד וטפחות מדובב ארבעה שותפים בסיפור אהבה : הנערה, הבחור, המשורר, הסלע ( עמ׳ 56 - 76 ) . אף על פי שכולם משׂיחים ואינם שותקים, הרי שניתנת עדיפות לשיח החבוי, המעשה בלא מילים . שורשי העץ המשתרגים זה בזה מציגים אהבה ביתר עוצמה מאשר הדיבור הפנימי, המבוהל, הנלעג קמעא של הנער, המהסס לשלוח יד לנערה ; ובתגובה — ההתנצחות הפנימית, הדוממת אף היא והאירונית של הנערה, הרוצה בהוצאת הרגשות מן הכוח אל הפועל . מצויים כמובן יוצאים מן הכלל . אך גם אלה באים לאשר את הכלל . השיר ״יעקב רבינוביץ בירמוּת" ( עמ' 376 - 424 ) נמנע כאילו בכוונה מלשים בפי הקול הדובר בשיר את המילה "דממה" והדומות לה . הטעם הוא לכאורה פשוט . השיר דובב את החבר, שבא לביקור ומת בתאונת דרכים באביב של אותה שנה . מטרת המשורר היא לתת את הדברים מפי בן-השיח ״בלשונו ועל פי דרכו המיוחדת״ ( עמ' 376 ) . נימת הדיבור של יעקב רבינוביץ היא מוחלטת, הצהרתית, קובעת הנחות, שהן פרי ניסיון חיים ממושך ; עין חדה ומוח מנתח מצטרפים להעזה אינטלקטואלית, בדברים שיש בהם מיפי ההכללה ומכוח ההיגד שאין להתווכח עמו, נרשם מונולוג ארוך כאשר בן- השיח קורא לחברו ...  To the book