פרק שני: שאול טשרניחובסקי — שירת זהב

פרק שני : שאול טשרניחובסקי — שירת זהב 399 רבתי . את המושג 'פז׳ בהוראתו המצומצמת דחה המשורר בשאט נפש . "לא מכרתיה לעגל פז" . המילים 'פז׳, 'זהב׳, שההתקשרות האסוציאטיבית שלהן היא לקרינה, הן חלק מדימויי המפתח ששירת טשרניחובסקי נסמכת עליהם . "מימות הרניסנס", את הגיבוש הצורני של הסונטה, כפי שהוא מקובל בידינו, ייחס המשורר לדנטה ולפטררקה אחריו . ה'עמנואל׳ דבק בסונטה מתוך הכרה במשמעות המיוחדת שנודעת לה בשביל פייטן עברי, בן המזרח . "רק הצורה המשוכללת שכולה סייגים, שאין לעבור עליהם, יכולה הייתה להציל את רגשותיו של המשורר העברי מהמון גוזמות והפרזות של אנשי המזרח 3 היחידים שעמדו על משמר הסונטה הם עמנואלבכלל והערבי בפרט״ . פראנשיס, אחיו יעקב, טוביה הרופא, אפרים לוצאטו, רחל מורפורגו, יוסף 4 את הסונטות הטובות ביותר בקרב משוררי איטליה העברים כתב, אלמנצי . לדעת טשרניחובסקי, אפרים לוצאטו . את הגרועות ביותר — רחל מורפורגו . השמירה על נפש הסונטה הפכה אותה לבת-בית מכובדת בשירת ההשכלה ולאחריה . טשרניחובסקי מזכיר את מיכ״ל ויל״ג ככותבי סונטות . זה האחרון כְּתָבָן לצורכי לצון . אחריהם מצוינים יהודה ליב גמזו, פי...  To the book