פרק שישי : שירה במשלים 197 יובלט מחדש מקומם של בעלי-החיים — שבעת המזבחות, שעליהם יובאו לקורבן שבעה פרים ושבעה אילים מופיעים כמה פעמים . בכל פעם הלך בלעם "לִקְרַאת נְחָשִׁים", שהם כוחות אופל ( במדבר כד, א ) . בעלי-החיים מעשירים את הדימויים במשלים בדפוסי שירה, כמו לדוגמה : תועפות ראם, כרע רבץ כארי וכלביא . תורת הנסתר הפליגה בחשיבות מעמדם של בעלי-החיים בפרשה, והוסיפה להם כוחות שטניים — הסיטרא אחרא, הצד האחר, שבבריאה ובספירות העליונות ( בלק הוא הכלב השטני ב"תמול שלשום" של עגנון ) . קיים שיתוף בצלילים, המציין פואטיקה בפרוזה פיוטית ובמשלים מוגבהים בפי בלעם, "וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹוַיֹּאמַר" ( שם שם, ג ) , נשמע במערך הפעלים ושמות העצם, בעקבות השם בלק : עשה, ויגר, ויקץ, הקהל, הנהר, יצא, העם, הדבר, שטן, בקר . הצד הסמלי אף הוא מסימני הדירוג בהגבהה או ההנמכה רווח בכל השמות . אמורי, מלשון אמיר, יושבי גבעות והר . מואב נקשר בפרשת לוט ושתי בנותיו במערה בגילוי עריות כמקור ללאומים . "בני עמו", רמיזה לבני עמון . "וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל-בִּלְעָם בֶּן-בְּעֹר פְּתוֹרָה אֲשֶׁר עַל-הַנָּהָר אֶרֶץ בְּנֵי-עַמ...
To the book