|
|
פרק רביעי : דפוסי קבע 157 יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי תִּזַּל כַּטַּל אִמְרָתִי כִּשְׂעִירִם עֲלֵי-דֶשֶׁא וְכִרְבִיבִים עֲלֵי-עֵשֶׂב . כִּי שֵׁם ה' אֶקְרָא, הָבוּגֹדֶל לֵאלֹהֵינוּ . בשירת למך, הוא תובע שמיעה וגם האזנה ודברו צריך להישמע בכל הסובב אותו כהתראה מנקמה שתוצאותיה תהיינה חמורות — הוצאה להורג של ילד היא נוראה יותר מבחינה מוסרית מהריגה של מבוגר . 'פצע' בחילופי אותיות צפע, נחש, הכשה במקום אחד . 'חבורה', התחברות של כמה פצעים או תפיחה מסוכנת, המתעגלת ומתנפחת כתפוח . הנקמה, בסולם עולה משבעתיים לשבעים ושבעה, משמע פי שלושים וחמישה, נקמה כפולה החוזרת ונשנית שיש לה תוצאות עצומות ונוראות . המספר שבע נועד לצורך העצמה בגוון של קדושה ושבועה, מתן תוקף כפול ומכופל לאזהרה . בפרשנות המסורתית יש כאן רמיזה לשבעה דורות, שייקלעו לפורענות אם יפגעו בקין וצאצאיו . בסולם עולה נקבע גם היחס בין הריגה, שתיתכן גם בשגגה ומתירה מציאת מקלט, ובין נקמה שתכליתה ברורה . חומרתה היא בבחינת נפש תחת נפש, באזהרה המאיימת, גם פציעה ברמות שונות תתחייב בנקמת-דמים . הדירוג המספרי מופיע בסיום ומכוּון לקריאה חוזרת של האיום מתח...
To the book |
|
|