פרק ראשון: תפארת הפתיחה

20 תוספות : מסד וטפחות ברצונו של אדון העולם, אשר מָלך בטרם כול, נשאר על מכונו . כזאת היא התפיסה שהיא בניין-אב לכל הבא אחריה . היא מתגלה בכל פרט ופרט ממרכיבי השער, הנשגב במבעו התיאולוגי, כמועט המחזיק את המרובה ויותר מכך את האינסופי . מדוע נקבעה האות בי"ת כאות הראשונה, ולא האות אל"ף, כפי שמרבים להקשות . התשובה נובעת מן ההנחה בכל הכרוך בתפיסת הזמן המקראית . הבריאה האלוהית נתונה בתווך, תחנה בנצח הנצחים של נוכחות הבורא, מעבר לגבולות של התחלה וסוף . הזמן הנמדד בהקשר התיאולוגי הוא זמן אינסופי, נצחי — "אהיה אשר אהיה" . זמן קוסמי המתחיל מן האות בי"ת ואילך . אדון עולם אשר מלך בחפצו כול, בטרם כל יצור נברא — חשיבותה של האות השנייה בסדר האותיות מובטחת ומתגבהת במיקומה ובנתינתה באות גדולה . ראשוניותה של האות אל"ף אינה מקופחת . היא נשמרת בשם האלוהים, ראש וראשון . היא זוכה באליטרציה : שש פעמים מתוך שבע מילים בפסוק הראשון . אלוהים יחזור במעמדו הנעלה, המוחלט, יחיד ואין בלתו, בפסוק השני . עליונותו והנהגתו נותנות את הטעם ואת המשמעות לכל הפסוקים שיבואו למראה השער שנפתח . האות אל"ף נשמרת במעמדה גם בשער הכניס...  To the book