חוויית בני המשפחה: מה עושים כשאין מה לעשות?

196 | סוף החיים 3 בשלבי גסיסה, גם אם סבלו קשה ? השימוש בסדציה פלאטיבית מעורר סוגיות אתיות נוספות . יש הטוענים שמבחינה אתית אין הבדל בין סדציה פליאטיבית והמתת חסד . זאת מהסיבה שבשתי השיטות נעזרים בתרופות היכולות לקצר את חיי המטופל ( אופיאטים וחומרי הרדמה ) . הטענה הנגדית היא שסדציה פליאטיבית הינה פעולה אתית משתי סיבות : האחת, לא נמצא הבדל סטטיסטי במשך ההישרדות בין מי שקיבלו סדציה פליאטיבית לבין מי שלא קיבלו אותה . לפיכך לא ניתן לקבוע שהיא גורמת למוות, לעומת המתת חסד שבה המטרה היא המתת המטופל . השנייה, כאשר מטרת הטיפול היא הקלת הסבל, ולא קיצור החיים, הטיפול לא נחשב להמתת 4 חסד . בעיה נוספת נוגעת לשאלת ההסכמה . על פי הכללים המקובלים בבית החולים, על המטופל להסכים לכל פרוצדורה רפואית . ואולם מי שמחליטים על הפעלת סדציה פליאטיבית הם בדרך כלל בני המשפחה ולא המטופל . החולה מאבד את יכולתו לתקשר, לקיים יחסים עם בני המשפחה ולהיות פעיל בחיי היום יום . האם נכון, אם כן, להפעיל סדציה פליאטיבית על חולה בגלל הקושי של בני המשפחה לראות בסבלו של 5 המטופל ? מחד-גיסא, סדציה פליאטיבית מעלה את איכות החיים של ה...  To the book