פרק טו: בחזרה אל האין

234 מדוע קיים העולם ? על הפגנה כזו של קור רוח לנוכח המוות נהוג לומר שהיא "פילוסופית" . להתפלסף, הצהיר קיקרו, פירושו ללמוד כיצד למות . סוקרטס נחשב בהקשר זה למופת . לאחר שנידון למוות על ידי בית משפט אתונאי באשמת חילול כבוד האלים, שתה סוקרטס ברצון ובכובד ראש את כוס התרעלה . המוות, אמר לחבריו, הוא אולי התאיינות — ובמקרה זה כמוהו כשינה ארוכה, נטולת חלומות ; ואולי הוא נדידה של הנשמה ממקום אחד למשנהו . כך או אחרת, אין סיבה לחשוש ממנו . למה שיטריד אותי רעיון ההתאיינות הממשמשת ובאה אם את סוקרטס ויוּם הוא לא הטריד ? כבר אמרתי שאינני יכול לדמיין בנקל את מותי . אולי בשל כך המוות נראה לי כדבר מסתורי ולכן מאיים . אבל אינני יכול גם לדמיין את עצמי חסר הכרה לחלוטין, ובכל זאת אני נכנס למצב של אי-הכרה מדי לילה, וללא כל פחד . לא הרעיון של אינות בלי קץ, כשלעצמו, הוא שעושה את המוות למבהיל ; אלא המחשבה על איבוד כל הטוב שבחיים, ואיבודו לנצח . "כדי להעניק פשר להשקפה שרע למות", כתב תומס נייגל, "יש להתבסס על הרעיון שהחיים הם סוג של טוב, והמוות הוא השלילה או ההפסד המקבילים" . 3 רק משום שאינך חווה את האובדן הזה מר...  To the book