פרק א: לנוכח התעלומה

4 מדוע קיים העולם ? הביטחון העצמי הרעוע שלי כמתבגר, או לכל הפחות לרומם אותו למדרגה נעלה יותר . יום אחד הלכתי לספריית המכללה המקומית והצצתי שם בכמה כרכים מרשימים למראה : הישות והאין של סארטר ו מבוא למטפיזיקה של היידגר . שם, בדפי הפתיחה של הספר השני, על כותרתו המבטיחה, מצאתי את עצמי לראשונה עומד מול השאלה "מדוע יש משהו ולא שום-דבר בכלל ? " אני עדיין זוכר את הטלטלה שחשתי בשל תעוזתה של השאלה, צלילותה, עוצמתה הפשוטה . הנה ה"לָמָה" האולטימטיבי העליון, זה שמרחף מאחורי כל הלָמָה-אים האחרים ששאל המין האנושי מאז ומעולם . איפה, שאלתי את עצמי, איפה הוא הסתתר כל חיי האינטלקטואליים ( שהיו קצרים למדי, היה עליי להודות ) ? על השאלה "מדוע יש משהו ולא שום-דבר ? " נֶאֱמר שהיא עמוקה כל כך, עד שרק מטפיזיקאי יכול להעלות אותה בדעתו, אבל גם פשוטה כל כך עד שרק ילד יכול לחשוב עליה . הייתי אז צעיר מכדי שאהיה מטפיזיקאי . אבל מדוע החמצתי את השאלה הזאת כשהייתי ילד ? במבט לאחור, התשובה הייתה מובנת מאליה . הסקרנות המטפיזית הטבעית שלי דוכאה בשל חינוכי הדתי . מינקותי נאמר לי — מפיהם של אבי ואמי, מפי הנזירות שלימדו אותי ...  To the book