|
|
אֲנִי כּוֹתֶבֶת כְּמִי שֶׁבְּסַכִּין מוּנֶפֶת בַּחֹשֶךְ 343 הטיפולית . כך, עשוי השימוש בכתיבה לתרום ליצירת מרחב טיפולי בטוח שבתוכו, בחסות תחושת מוּגנות שמאפשרת הכתיבה, מתאפשר למטופל / ת להביא חלקי נפש ראשוניים ועמוקים . חוויית ה- Being הייחודית שמתאפשרת בטיפול עשויה לקבל גון עומק נוסף באמצעות הכתיבה במרחב הטיפולי ובאמצעות השיח על הטקסטים שנכתבים בין הפגישות הטיפוליות בהנחיית המטפל / ת ובהתאם לתמות ספציפיות שעולות מן השיח בטיפול . בנוסף, האפשרות שמהווה הכתיבה לביטוי העצמי האמיתי עשויה לעקוף מנגנוני אינטלקטואליזציה ודיבור שכלתני שמאופיין בניתוק רגשי, ולאפשר מגע אותנטי עם תכנים נפשיים שייתכן שאינם באים לידי ביטוי בשיח בעל-פה . אפשרויות התנועה והבריאה שעשויות להתממש באמצעות הכתיבה יכולות לאפשר התוודעות לכמיהות ולחלקי נפש שאינם באים לידי ביטוי במציאות חייו / ה של המטופל / ת, והשיח עליהם בתוך המרחב הטיפולי עשוי לתרום לעיבודם ולעיבוד המפגש הנפשי של העצמי עימם . * ברצוני לחתום פרק זה בשיר מאת יונה וולך : אֲנִי לֹא מַרְגִישָׁה אֵיךְ שֶׁאֲנִי כּוֹתֶבֶת כְּמוֹ מַצָב שֶׁל עִלָפוֹן אֵין לִי בָּשָׂר...
To the book |
|
|