|
|
274 פרק שני התמות הרגשיות שבהן בחרתי להתמקד מערבות השתקה של הקול האותנטי הילדי — כמו התמה של תביעות ריצוי מן הילד על ידי הדמויות המשמעותיות בחייו — או של אי-רצון ו / או אי-מסוגלות מצד הדמויות המשמעותיות לגלות את הקול הזה ולאפשר את התפתחותו באמצעות מתן הֵד, כמו התמה של היעדר נראוּת והיעדר חיפוש על ידי דמויות משמעותיות . שתי התמות הללו קשורות במחיקה, אם באופן פעיל — כמו בתמת תביעות הריצוי — ואם באופן סביל, כמו בתמת היעדר הנראוּת . לפיכך, המפגש עם ספרות ילדים — המבטאת הן את קולו ה"מחוק" של הילד ( כמו למשל בסיפורים "מיליגרם", ו"אם אמא שלי לא יכולה לאהוב אותי — מי כבר בעולם כולו יצליח בזה ? " ) והן את התעקשותו על מציאת קולו וביטויו ( "מיליגרם", "דרקון — אין דבר כזה" ) — עשוי להוות מעין כתיבה מחודשת של הקול המחוק, זה שביטויו לא התאפשר בעבר וזה שנולד כעת . ההתמרה בשתי התמות הללו היא אל עבר תהליכים של נראוּת, התעקשות על נראוּת והבעת מחאה . באופן זה, יכולה נוכחותו של סיפור הילדים להוות נוכחות של מבוגר אחראי ורואה, מחפש וקשוב — זה שהיה חסר ביחסי האובייקט הראשוניים של המטופל המתמודד עם נושאים אלו...
To the book |
|
|