|
|
270 פרק שני שאולי יקרה דבר נורא ב 00 : ,11 וכל מחשבות האנשים היו מוקרנות כל הזמן על בדים גדולים ולבנים כדי שכולם יראו שכולם לא הולכים לעזוב את כולם" . הקטע הזה כתוב כמובן באופן מוגזם המגחיך את הפחד להיעזב ומשרטט את תוצאות ההיענות לו כיוצרות מציאות חונקת שבה לא ניתן לחשוב דבר מבלי שייראה על ידי האחר . הממלכה המתוארת היא כזאת שבה האנשים אינם "אחד" — כל אדם לעצמו — אלא הם משתלבים זה בזה לעיסה אנושית אחת שבה אין האדם יכול למצוא את עצמו עוד . כמו ביחידת האֵם-תינוק הוויניקוטיאנית בשלב התלות המוחלטת — גם כאן אין קיום ל"אני" הנפרד . אלא שאין זה מצב בראשיתי של תחילת חיים המתקדמים מתלות לנפרדות, אלא מערכות יחסים בגירות המתקיימות באופן סטגנטי בתוך מרחב של אין-נפרדוּת . לכאורה, ממלכת "צפופודחוס" הינה ממלכה מושלמת עבור המפחדים להיעזב . אלא שתנועת האחיזה שאינה מרפה זהה לתנועת העזיבה ; שתיהן נובעות מאימת הנפרדות : תנועת העזיבה היא מחאה על עצם האפשרות להיעזב ( כפי שתנינה עוזבת את קורקבן מהפחד שהוא יעזוב אותה ) , ותנועת האחיזה גם היא מחאה על עצם האפשרות להיעזב שמתבטאת ביד השלובה שאינה מרפה . תנועת האחי...
To the book |
|
|