|
|
וְהַיֶּלֶד הַזֶּה הוּא אֲנִי 245 אבל ברובד הסמוי היא מערערת על דברים אלו באמצעות הפער בין ההסבר שהיא מוסרת לשתיקתם ( ג'ירפים אינם מדברים ) ובין העובדה שישנה בסיפור ג'ירפה שכן מדברת . כמו בסיפור "אם אמא שלי לא יכולה לאהוב אותי — מי כבר בעולם כולו יצליח בזה ? " גם כאן מאפיינת זרחי את דמויות ההורים בחוסר מודעות ובהכחשה . אמה של פטוניה משיבה לפטוניה המרגישה שהיא לא אוהבת אותה, ש"יש לה מחשבות מוזרות", ובכך בעצם מבטלת את הרגש של פטוניה וגם מתכחשת להתנהגותה שלה — זו שדורשת מפטוניה להשתנות ללא הרף — התנהגות שמספקת הסבר אפשרי לסברה שאינה אוהבת אותה כמות שהיא ; הוריה של מיליגרם סבורים שהם רוצים מאוד לומר לה משהו, כלומר הבעיה שאין הם מסוגלים לומר לבתם אף מילה אינה בהם אלא "ככה זה" ( כך אולי מאמינים ההורים ) : ג'ירפים פשוט אינם מדברים . בשני הסיפורים ההורים מתנערים מאחריותם כהורים, ונראה שאין זה בכוונת זדון אלא בגלל מה שאולי עלול להיות כואב אף יותר : מאפיין אישיותי של חוסר יכולת לראות או להכיר בצורך של הילד, ולספק לו מענה . אם כך, הסתירה בין האמירה שג'ירפים לא יכולים להוציא מהפה אף מילה ובין היותה...
To the book |
|
|