|
|
236 פרק שני ומשמיעה את קולה ובכך חושפת את פניו של הסדר החברתי המקובל ואת ההשלכות הממיתות שהוא מזמן למי שאינו נכלל בתוכו . חד-קרן מוחה כנגד הסדר החברתי בהשתמשה בכלים ובשפה שלו לצורך מחאתה : כאשר נוח וגברת נוח עומדים לסגור את דלת התיבה ולהשאירה בחוץ, היא פונה אליהם ואומרת : "רגע, רגע, קפטן, לפני שאתה סוגר, תסתכל במים, הנה יש מאיתנו שניים", והיא מצביעה אל המים שבהם משתקפים פניה : "הנה אנחנו זוג . אני והבבואה שלי . " למעשה, אפשר לפרש את האמירה הזאת כהצבעה על כך שיש כל מיני סוגי זוגות ושמבחינתה היא עצמה — ההשתקפות של עצמה — עונה על פונקציית הזוגיוּת שאחרים מוצאים באחר . אפשר לפרש את אמירתה גם כאמירה אירונית ; כאומרת : 'אִם אתם יכולים להביט על העולם רק כזוגות- זוגות, אז הנה — גם אני זוג' . כך או כך, חד-קרן אינה מוותרת על עצמה, ובניגוד לפטוניה שהלכה ונעלמה, ולא שמעה את קולה שלה, וכמעט מתה — חד-קרן רואה את השתקפותה באופן ברור לגמרי, ולא נראה כי היא עומדת להיעלם . על אף שגברת נוח אומרת : "זה לא בסדר, לא מתכוונים לזוג כזה", נוח דוחף את חד-קרן פנימה יחד עם גברת נוח וסוגר את הדלת . למעשה, חד- קרן ...
To the book |
|
|