|
|
וְהַיֶּלֶד הַזֶּה הוּא אֲנִי 225 של התינוק אך גם אינו מזוהה במלואו כשייך למציאות שמחוצה לו, כלומר הוא חיצוני ופנימי גם יחד : למשל, דובון אהוב המשמש אמצעי לנחמה : הוא מהווה אובייקט חיצוני לתינוק, אבל בה בעת הוא בעל משמעות רגשית מיוחדת עבורו ומייצג את עולם הפנים שלו . לאובייקט זה, אם כך, משמעות מיוחדת עבור התינוק שכן הוא אמצעי להפגת חרדותיו המספק נחמה . ויניקוט גורס כי התינוק יכול להשתמש באובייקט המעבר כשהאובייקט הפנימי חי, ממשי ו"טוב דיו", כלומר אינו רודפני מדי ואינו חסר חיוּת ( 1995 / ,1971 עמ' 43 ) . סגולותיו של האובייקט הפנימי תלויות בקיומו, בחיותו ובהתנהגותו של האובייקט החיצוני . במידה שהאובייקט החיצוני נכשל בתפקוד מהותי כלשהו, הדבר מוביל בעקיפין למוות נפשי או להיווצרותו של אובייקט פנימי בעל איכות רודפנית ( שם, שם ) . אִם הליקוי בתפקודו של האובייקט החיצוני נמשך, האובייקט הפנימי מאבד את משמעותו עבור התינוק, ואז גם אובייקט המעבר נעשה חסר משמעות ( שם, שם ) . אובייקט מעבר מייצג הן את האיחוד עם האֵם — המייצגת את העולם החיצוני — והן את הנפרדות מן האֵם ( 59 . Schwartz, 1993, p ) , והוא מאפ...
To the book |
|
|