|
|
146 פרק ראשון משהו מן הסבל התהומי, מה שמאפשר לאדם הדיכאוני לתווך את בדידותו ואת סבלו אל החוץ ובכך אולי לחוש מעט יותר מובן . בשיר שכותרתו "העיניים הפקוחות" מעבירה פיסארניק את תחושת היעדר המוצא הדיכאונית בתיאור ציורי של אדם שאינו מצליח להירדם — מה שמהווה מן הבחינה הקונקרטית מאפיין אפשרי נוסף של מצב דיכאוני, ומן הבחינה הסימבולית — חוסר אפשרות למצוא מרגוע לנפש ; וכך היא כותבת : "מִישֶׁהוּ מוֹדֵד בִּבְכִי / אֶת הֶקֵּף הַשַּׁחַר . / מִישֶׁהוּ דּוֹקֵר אֶת הַכַּר / בְּחִפּוּשׂ אַחַר מְקוֹם מְנוּחָתוֹ / הַבִּלְתִּי-אֶפְשָׁרִי" ( שם, עמ' 56 ) . בשפה ציורית זו נמסרת התחושה כי המנוחה, היציבות, הביטחון במקום להתגורר בו — מטאפורית — או הביטחון בקיום עצמו אינם אפשריים . תמונת האדם הבוכה המודד את היקף השחר מעבירה באופן מדויק את נדודי השינה, את הייאוש הכרוך בהם, את היעדר המוצא : הלוא השחר נטול היקף, ומכאן שהניסיון למדוד את היקפו נדון מראש לכישלון והינו פעולה חסרת תכלית ונעדרת תועלת . גם ציור הלשון "דוקר את הכר" ממחיש את הייאוש והתסכול שבניסיון ההירדמות הכושל : הניגוד בין רכות הכר ובין המילה "דקירה" ממח...
To the book |
|
|