ה. ג'וליה קריסטבה: על יכולתה של שפת השירה לבטא במילים את הממד הסמיוטי

שִׁירָה חַיֶּבֶת לַעֲמֹד עַל אֶדֶן הַחַלּוֹן וּלְדַבֵּר בִּשְׂפָתָם שֶׁל הָעוֹמְדִים עַל אֶדֶן הַחַלּוֹן 79 השפה . היא מנסה לתאר את ממד הגוף ואת מערך הדחפים שלו הקודמים לשפה ומאפשרים אותה כמכלול של מקצבים, ניגונים ותחושות ( שם, שם ) . ההגדרות של הסמיוטי במובן היווני שלו כוללות מובנים רבים ושונים זה מזה, טוענת קריסטבה ( 25 . Kristeva, 1984 / 1974, p ) . מבין הגדרות אלו ההגדרה הרלוונטית לתהליך המשמעות היא זו העוסקת ב"מובחנות" . קריסטבה מקשרת את מושג המובחנות לתהליכים ראשוניים טרום-מילוליים לפי התיאוריה הפרוידיאנית : מידות מובחנות של אנרגיה נעות דרך גופו של הסובייקט אשר עדיין אינו מכונן כסובייקט, ובתהליך התפתחותו הן מתארגנות בהתאם לאילוצים שונים הנכפים על גופו על ידי מבנים משפחתיים וחברתיים ( שם, שם ) . באופן זה, הדחפים המהווים מטענים אנרגטיים וסימנים נפשיים מבטאים את מה שאנו מכנים "חורה" : טוטאליות בלתי אקספרסיבית הבנויה מן הדחפים ומעצירתם ( שם, שם ) . זהו חלל שאינו מסומן על ידי השפה או מזוהה על ידה, הוא לעולם נותר בלתי מובן ובלתי מזוהה ( פרידמן, ,2007 עמ' 311 ) . זה המרחב שבו התינוק מתנ...  To the book