פרק שבעה עשר: תרומתם של חכמי איטליה לספרות הרבנית

405 תרומתם של חכמי איטליה לספרות הרבנית במנהגי המקום ומסורות מקודשות . ליתר דיוק, השאלה היא אם על היסטוריון הבוחן את כלל הנתונים של חכמי איטליה לנתחם כגורמים נפרדים, או שמא ישנה הצדקה להעמיד אותם במסגרת אורגנית-מכלילה . ( ד ) תיעוד תהליך הפצתם וקליטתם לתוך הזרם הראשי של היצירה הרבנית . במילים אחרות, קביעת גבולות השפעתם ( כקבוצה או כיחידים ) , שיעור מפעלם, השפעתם על ספרי הפסק המרכזיים ותפקידם כמתווכים וכמנחילים . ההערות הבאות, אקדמות מתומצתות לקראת מחקר מקיף, יתמקדו בעיקר בתקופה המוקדמת ( עד שנת 1300 ) , בד בבד עם תובנות אחדות ביחס למאות החמש עשרה והשש עשרה, והן אמורות לשמש תבנית לטיפול בנקודות ב – ג . א חקר הספרות הרבנית באירופה בימי הביניים מעמיד חוקרים מול בעיה מסובכת ומורכבת של "התחלות" . ( א ) יש צורך לקבוע עובדות היסטוריות-ספרותיות . מי הם המחברים הקדומים ביותר במרכזים השונים, מהו מוקד התעניינותם, ואילו יצירות ( פירושים וסופר-קומנטרים, ספרי פסיקה, שאלות ותשובות, מונוגרפיות הלכתיות, קיצורי תלמוד, מילונים, ילקוטי מדרש ) הם חיברו ? ( ב ) יש צורך להעריך עובדות ביו-ביבליוגרפיות אלה גם ...  To the book