פרק אחד עשר: הלכה ומדע: היבטים באפיסטמולוגיה של הרמב"ם

252 פ ר ק א ח ד ע ש ר הביוגרפיה או הפסיכולוגיה של המחבר ולא הרקע החברתי או ההיענות הרגשית של קוראו ליצירתו . אם כן, מושכל ראשון הוא כי שיח ושיג לנו עם ספר פסקים אדיר, ספר ללא תקדים שאין דומה לו אחריו, ואף על פי שמרכיביו ההגותיים בעלי משמעות רבה למדי, התוכן ההלכתי-המשפטי הוא עיקר העיקרים . דיינו אם נזכיר כי הכינוי השכיח לספר "משנה תורה" ב"מורה נבוכים" – וכן בכתביו האחרים של הרמב"ם – הוא "חבורנו הגדול" או "חבורנו הגדול בתלמוד" . 1 ברם הרמב"ם הגדיר הלכה בצורה מקיפה, ואין להתעלם מהיבט זה או להתכחש אליו ; התכחשות כזאת פירושה אף הוא היעדר התמודדות עם יצירתו המופלאה של הרמב"ם בכללותה . לית מאן דפליג שלא הרי "משנה תורה" לרמב"ם כהרי ספרי פסק אחרים, ולא רק בגלל היקפו הכל-כולל . הרמב"ם עצמו הדגיש פן זה שביצירתו ההלכתית ; הוא ראה ב"משנה תורה" חיבור המכיל גם סקירה תמציתית של "יסודות הדת" . 2 באיגרת לחכמי לוניל הוא אומר, שלו קיבלו את ספר "משנה תורה" לפני כן – כלומר לו כבר היה בידם ספר הפסקים הגדול והספיקו לעיין בו – לא היו נטרדים בשאלה שהציעו לפניו, היות שהכול מתברר ומתלבן לאור דבריו שם : "והדבר ידו...  To the book