נונסנס, היגיון וטראומה ביצירתו של יואל הופמן

מכאן ומכאן 63 לדבריהם, שום זיקה לגיבור סיפורם, לוקחים חסות על סיפורו של 45 היתום / "היתום" הזה והופכים בכך להורים מאמצים . דוגמה שלישית : הקטע הפותח של קצכן, בשתי המהדורות, גדוש בהיגדים פסאודו-לוגיים ; כלומר, היגדים ה"חשודים" כ- nonsense . היגדים מופרכים אלה, לפחות עד שיוכח תוקפם, מבוססים על מתח ברור אחד . המתח בין עצם קיומם של בני אדם לבין אישור קיומם על ידי נציג מוסד גדול, או על ידי קהילת נמענים גדולה . ההיגד הבולט ביותר מסוג זה בקטע שלפנינו הוא ציר הדיאלוג בין "אישה אחת" ( ה"נדחפת" לסיפור של המספר ש"נדחף" לסיפור של קצכן, במתכונת עלילתית זימונית מובהקת ) לבין פקיד "משרד האוכלוסין" : אישה אחת, שבאה לפני, ביקשה מפקיד האוכלוסין אישור לקיומה . הפקיד תבע שתביא לפניו שני עדים שיאשרו את דבר קיומה . האישה טענה שדבר קיומה מוכח מעצם פנייתה אליו . הפקיד טען שמן הפנייה מוכח דבר הפנייה בלבד ולא דבר קיומו של הפונה . זהו דיאלוג בירוקרטי פילוסופי שנושאו שאלת קיומו או אי קיומו של אדם, כאשר התשובה עליה מותנית, למרבה הזוועה, באישורו של נציג רשות עלומה . הדיאלוג הזה, המתכתב עם הדיאלוגים של אליס עם המלכה...  To the book