הקדמה

ה ק ד מ ה 11 אציב לעצמי אתגרים . כאשר אפול, אקום על רגלַי . אולי לא אהיה הכי חכמה בסביבה, אבל יהיה לי הכי הרבה גריט . “ ואם הוא עדיין היה מקשיב הייתי מוסיפה : “אבא, בטווח הארוך גריט יכול להיות חשוב יותר מכישרון . “ שנים מאוחר יותר יש בידי ראיות מדעיות המוכיחות את דברַי . אני גם יודעת שגריט אינו דבר קבוע אלא תכונה שיכולה להשתנות, ויש לי תובנות מן המחקר על אודות הדרכים שבהן אפשר לטפח אותה . הספר הזה מסכם את כל מה שלמדתי על גריט . כאשר סיימתי את כתיבת הספר הלכתי לבקר את אבי . במהלך כמה ימים הקראתי לו את כולו, שורה אחר שורה, פרק אחר פרק . זה עשר שנים בערך שהוא נאבק במחלת הפרקינסון ולא ברור לי כמה הוא הבין ממה שהקראתי לו . אבל נראה שהוא מאזין בקשב, וכאשר סיימתי להקריא הוא הסתכל בי . אחרי פרק זמן שנראה כמו נצח הוא הנהן פעם אחת, ואז חייך . ג ר י ט 10 אבי ועל אבחנתו האגבית בנוגע לפוטנציאל האינטלקטואלי שלי . הוא לא טעה ; לא זכיתי במענק של קרן מקארתור מפני שאני הרבה יותר חכמה מפסיכולוגים אחרים . הבעיה של אבי היתה שהיתה לו תשובה נכונה ( “לא, בהחלט לא“ ) לשאלה הלא נכונה ( “האם היא גאון ? “ ) . בין...  To the book