תקריב ומבט מרחוק במפגש טיפולי באמצעות אומנות

תקריב ומבט מרחוק במפגש טיפולי באמצעות אומנות | 117 וגדולת גוף היא מדדה על רגל אחת, מתקשה בהליכה . המבט שלי נע לאורך גופה של אנה ובוחן אותה מלמעלה למטה . אני בוחנת את הבעת פניה ושואלת את עצמי : האם ניכר בפניה הכאב שהיא חשה ? האם פניה מביעות סבל ? המבט שלי מוסט מפניה ומתמקד ברגלה, מוקד הכאב שלה . המקום נראה נפוח ואדום . אני מביטה שוב בפניה, מנסה ליצור "קשר עין" . בהופעה החיצונית שלה יש משהו מתריס, משהו שמפתיע אותי ואינו עולה בקנה אחד עם הדיווחים המוקדמים של שאר אנשי הצוות . היא מטופחת, מקפידה על ניקיון ואסתטיקה . שגרת הטיפוח שלה אינה מסגירה את הכאב הרב שהיא חשה, כאב אשר מוביל לחוסר תפקוד, להימנעות ולהסתגרות . האם בדומה לתיאור בספרה של מקדוגל ( 1998 ) , תיאטרוני הגוף, הכאב של אנה הוא פסיכוסומטי ? במילים אחרות, האם הכאב משמש אצל אנה כהתקה או כתחליף למחשבה כל אימת שמתמוטטת ההגנה שלה מפני מצוקה נפשית ? מקדוגל טוענת שאם משתמשים בגוף כדי להעביר מסר ולספר סיפור, הדבר עלול למנוע את המימוש של דחפים ומשאלות אסורות . אני נזכרת שבסרט אשר ראיתי, ברך אחת מטלטלת את עולמו של הגיבור . אולי גם הכאב של אנה...  To the book