על השינה

190 משה מנשהוף ת "מודה אני",בתפיל . "בידו אפקיד רוחי בעת אישן ואעירה"כתובעולם" : בבוקר, אומר המתפללנאמרת עם היקיצהש . " . . . "מודה אני לפניך מלך חי וקיים, שהחזרת בי נשמתי בחמלה בעולםאףומחוץ לגוףכי הנשמה יכולה להיותתפילה זו משקפת אמונה כי הנשמה יכולה לקלוט מידעמכאן האמונהו,מעבר לעולם המוכר לנוש זה . מעולם ממקומו,להזיז את הישןמאמינים שאסור,וכמוהם רבים אחרים,,,,ההודיםההודיםההודיםההודים לחזורנשמתושמא לא תצליח,או להעירו במהירותבמראהולגרום לשינוי םבשנתיהםצובעים את פני אויבההודיםהיובמלחמותמסופר כילגופו . , שכאשר ינסו לחזור לגוףצליחו לבלבל את נשמותיהםיכימתוך אמונה בגללאבל,אכן מתוהםיאפשר לנחש כתו . ומיואזמסוים יגיעו לגוף אחר, ולאו דווקא מפני,הרעלים שמהלו בצבעים שמרחו על פני אויביהם . אמורה לחזורהייתהואלישהגוףתשהנשמה לא זיהתה א ,שמאמינים בחיים אחרים המתנהלים בשינהשבטים אפריקנייםשבטים אפריקנייםשבטים אפריקנייםשבטים אפריקנייםישנם קםשעו של אדםוכאב שבזרב,למשלהם רואים,ערות . החייבד בבד עם לה פיזית שעשה בעת שישן . ופעשלשנתו תוצאהבבוקר מ בתקופה בה חיי ) למשלהרנסנסהרנסנסהרנסנסהרנסנסתקופתתקופתתקופתתקופתי...  To the book