חלק שני: זיכרון ושכחה

140 משה מנשהוף מהסבר זה מובן שדבר שאינו יחידתלנקודת מיקוד הופך מידע זה לבדיד . משמעות, כלומר, בדיד שאינו מבזיק בזרם התודעה בשבילנו אינו קיים כלל, ואיננו יכולים לעסוק בו . התכנים שיש להם פוטנציאל להיזכר, הם כמו דפי אינטרנט סגורים ה על קישור מתאים . כך, תכנים אלהשאפשר לפתוח באמצעות לחיצ מוגדרים כזיכרונותינו, ומביניהם ישנם כאלה שנזכור טוב יותר ובקלות מכאן, אפשר להביןיתרה מפני שישנם קישורים רבים יותר בדפיהם . שההבדלים בין התכנים הללו יכולים להיות מותנים בעושר הקישוריות שלהם . הם אינהרנטים שאינם בנקודתלפיו התכנים הנשכחיםשובכן, ההסבר מצביעים על הפרדה בין,ותיאור הבדיד כצוהר לעולם ההכרה,המיקוד האזורזאת, בעודבהכרה . שה"חשוך"העולםוביןהעולם ה"מואר" המשלתי לקישורשהחשוך נמצא בשכבות שמתחת לנקודת המיקוד, באופן של דפי האינטרנט . – של החוויה ושל הזיכרון – הבדידיםהצמחתכמו כן, לאור ההסבר שב הןהמשמעויות שלנויש לומר שאנו משתמשים בידיעות שלנו מהעבר, שגם רמת הזיכרון או השכחה שלנו מיוחדת לכל,סובייקטיביות . מכאן אדם באופן סובייקטיבי . השכחה כוללת אפוא את התכנים שאינם בזרם הבדידים שתחת פנס ל להגיע לשם בעת הצורך...  To the book