פרק שני: מתאם בין הוראת מוזיקה לבין התפתחות אישיותית וחברתית

15 תוכנית השיעור : אם שיטת ההוראה של המורה לנגינה מעמידה על הפרק, לדוגמה, את כלי הנגינה ואת ליטוש הנגינה של התלמיד, כדי להגיע אל תוצאה רצויה הידועה מראש – סביר שהשיעור יתמקד בטכניקות נגינה לפי מדדים ברורים של "הצלחה" . לעומת זאת, אם השיעור יתמקד בהנאה שבנגינה ובהאזנה, הוא יתנהל באופן שונה, גם אם בפועל תלמידים עדיין ינגנו בו . עמדה זו, המתייחסת למוזיקה כפרקסיס ( Praxis ) , זוכה כיום להכרה בהוראת הנגינה . אף שהדגם המרכזי בהוראת מוזיקה מדגיש אסתטיקה וידע מקצועי, יש כיום יותר ביטוי לשיטות הוראה אשר מדגישות את החוויה המוזיקלית והעשייה שבמוזיקה . ההבדל בין שתי הגישות טמון במטרה שלשמה התלמידים נדרשים לנגן : גישה הרואה את המוזיקה כפרקסיס או פעולה מעשית אינה מעמידה על הפרק צורה אחת ויחידה של "טוב" שאליה התלמיד או שיעור המוזיקה צריכים להגיע . זאת משום שהחוויה המוזיקלית משתנה בהתאם ליחידים או לקבוצות שמשתתפים בשיעור . המוזיקה, בהקשר זה, אינה נשפטת באמצעות מדדים רציונליים או אסתטיים קבועים ( הקודמים למוזיקה עצמה ) , אלא ביחס לשינוי שהיא יוצרת ולערכים שהיא מוסיפה ליוצרים אותה בזמן אמת ( 2005 Regels...  To the book