גיליון 5 | דצמבר 2019 . טבת תש"ף [ 18 ] מבוא : שתי עמדות פרשניות במאה העשרים למן ראשית תנועת ההשכלה הוצג הרמב"ם כדמות המופת של המשכיל היהודי . הוגים כשלמה מימון, משה מנדלסון ונחמן קרוכמל העריצוהו משום שהוא שילב בין חיים הלכתיים למדע העדכני ביותר של תקופתו . המתקפות שספג הרמב"ם מחוגים אנטי- רציונליסטיים ושמרניים רק קירבוהו לליבם של המשכילים וגרמו להם לחוש שהם משחזרים אותו מאבק של דעת נגד בורות אשר בו נטל הנשר הגדול חלק שש מאות שנה 1 שרטוט דמותו של הרמב"ם כפרוטו-משכיל המשלב תורה ומדע, מסורת קודם זמנם . ו"מודרנה", הפכה מסורת בפני עצמה, ובנציגיה אפשר למנות את הרמן כהן, סטיבן שוורצשיילד, דיוויד נובאק, ישעיהו ליבוביץ ודוד הרטמן . הנציג המובהק והשיטתי ביותר 2 לניסיון להוכיח של תפיסה זו הוא לטעמי מנחם קלנר, שהקדיש ספרים ומאמרים רבים "שבעיני הרמב"ם אין הבדל מהותי מולד בין יהודי מן השורה לבין גוי מן השורה ברמת 3 'צלם אלוהים' שלהם" . אליבא דקלנר, המשמעות הרדיקלית של תפיסה אנטי-מהותנית זו של הרמב"ם היא 4 כך לדוגמה, בדברי הרמב"ם בהלכות מלכים יב, א : שבימות המשיח, הגויים כולם יתגיירו . "ויחזרו כולם ...
To the book