310 | ניתוח השירים לרגליה מרעידה תפילתו של איש איר צוּפיסנס ציטערט א יינגן צעיר : מענטשס א תּפילה : גאָט אוּן פאָטער, שענק מיר טויט ! אלי ואבי, הענק לי מוות ! אל רגליה של השכינה מפנה נער צעיר ברעד, בחלחלה וביראה, תפילה . רגלי השכינה הן הצד הנמוך ביותר שבשכינה ודווקא אל רגליים אלה מפנה הנער את תפילתו . גבוה יותר כנראה אי אפשר . השכינה הייתה המתווכת בין האדם לבין אלוהי מעלה . סביר שבמצב שנוצר איבדה, לא מרצון, תפקיד זה . השכינה יודעת זאת ובוכה . ייתכן שהנער הצעיר לא מודע למה שהתרחש בעולם של מעלה ולכן פונה אל השכינה להעברת תפילתו לאל של מעלה . השכינה לא מבהירה זאת לנער . ייתכן שהייאוש שלה מונע ממנה לעשות זאת, אבל סביר יותר שהייאוש חריף כל כך שאינה מסוגלת לעשות דבר . הבכי החזק משתלט על הכול . ייתכן גם שהשכינה עצמה מצויה בתהליך של גסיסה . מותה והיעלמותה של השכינה קרבים ומתעצמים . אין לאלוהי מעלה שום עניין בהמשך קיומה, כי התפקיד שמילאה התבטל . ייתכן שהנער הצעיר, אולי השל עצמו, מסרב להכיר בכך או איננו מודע לכך . יש לזכור שהשיר הוא על תיקון חצות . הנער הצעיר מצוי במקום חשוך, כחצות הלילה, ובמקום...
To the book