מבוא: לנוכח אפרו של אלוהים

זרתוסטרא בירושלים [ 18 ] כישויות על-אנושיות . האדם המשוחרר מכבלי האלים מוצא ערך פנימי בעצמו ואיננו נזקק לשירותם . היקום נבנה בצלמו של ״האדם הפאוסטיאני״ שהוא עצמאי, יצירתי ובעל עוצמה . אדם מודרני זה פעיל, מַתְמיד, דינמי, חותר לאמת, מפקפק באמונות של עולם האתמול שעל פיהן הוא אמור להיות ״הוויה״ סטטית, קליפה ארעית שתיחשף רק בקץ הימים ותגלה את ״מהותו״ האמִתית . כנגד מחשבה פסיבית שכזאת, גתה האמין באדם המכונן את עולמו, החש ״בבית״, היודע את עצמו ומכיר את העולם . התשוקה לדעת וליצור היא תכונתו של ״האדם הפאוסטיאני״ . ועם זאת, מפיסטו אורב לפאוסט, והשטן 3 ופרומתאוס מרקדים יחדיו . מפיכטה ושלינג ועד ההגליאנים הצעירים מרקס ופויירבאך נשמעו הקריאות הפילוסופיות לפנות את הדרך הטרנסצנדנטית הישנה לאדם החדש הנושא את אור התבונה והריבונות האנושית . פיכטה ייעץ לבני-דורו : ״אינך צריך דבר מחוץ לעצמך ; אפילו לא אלוהים . אתה עצמך אלוהיך-שלך ; אתה 4 שלינג הרחיק עדותו שעה שהביט במשקפיים המשיח והמושיע של עצמך״ . מיתולוגיים יווניים באופק תקופתו : ״פרומתאוס הוא בלתי-נכבש . מהסיבה 5 בתודעתו העצמית מביט הורס האלים הזאת הוא...  To the book