הנאום, מפת דרכים

| 193 | המרידיאן השזורים ב"מרידיאן", ויש בהם כדי לסייע בבירור מקצת מן ההכרעות המושגיות של צלאן בבואו לדבר על שאלת השירה . אך לא רק בזאת מדובר . לא רק "הארה" של דמויות מעורפלות ונושאים סתומים בנאומו של צלאן בכוחה של הפרוזה מן העיזבון להציע . הרשימות לשאלת "המרידיאן" הן כתבים לשאלת הדרך . אנו קוראים בהן כסימני דרך נוספים לנוסח השאלה : מהי שירה ? בפזורת הכתבים הזו משנת 1960 מסתמנת ונפרשת דרך רבה ומפרכת, שיש בה דרכי משנה, דרכים עוקפות ומבויים סתומים . זו סוגת הדרך הקרויה "מרידיאן" . המרידיאן הוא קו האורך, הקו ההולך בין הקטבים, מצפון הארץ לדרומה . אך המרידיאן הוא גם "שעת הצהריים", צהרי היום . על קו זה עוברת השמש, ובאורה ובליקויה כתובה גם השירה . צריך להיזכר ( פעם נוספת ) בהלדרלין, בדיוקנו של המשורר שהתעוור באור, במכת החמה . גם "המרידיאן" מדובר במילות עיוורון . אך בנאומו של צלאן "המרידיאן" הוא גם שם נרדף לדרך העוקפת של השיר, דרכו הארוכה של השיר אל ליבו של הזולת . על הקו הזה, על דרך זו, עומדים המשוררים שעימם טווה צלאן שיחה : הלדרלין, ביכנר, קפקא, בנימין, מנדלשטם, מָלַרמֶה ואחרים, גלויים וחבוי...  To the book