מגדלו של הלדרלין

| 181 | העין, המילה : בעקבות הלדרלין מועתק, נובע וזורם כעת גם בשירו של צלאן . אך כיצד הוא נובע בו ? מה שנובע משירו של הלדרלין ללשון שירו של צלאן — הנביעה, המעיין, העין עצמה — הם זיכרונות ( Erinnerungen ) , זיכרון מגדליו של הלדרלין . כך, כזכור, בשירו של צלאן "טיבינגן, ינואר" : זִכְרוֹן צְרִיחֵי הֶלְדֶּרְלִין הַצָּפִים שֶׁלָּהֶן, הַמֻּקָּפִים מַשַּׁק כַּנְפֵי שְׁחָפִים . Ihre Erinnerung an schwimmende Hölderlintürme, möwen - Umschwirrt . מה שהעין רואה בעיוורון, בחשכת עולמה, הם מגדליו של הלדרלין צפים באוויר ומסביבם שחפים . זהו הזיכרון הפואטי שמסתמן בתחומו של השיר של צלאן, זיכרונו של משורר שהלך בשיגעון, הלך בבדידות . שם, במגדל, בעליית הגג, בביתו של צימר בטיבינגן, ישב הלדרלין מחצית חייו בדמדומים, ישב והוא עיוור לעולם . ועיוורונו של המשורר, קראנו, הרי זו מתת גורל . זו דרכו של המשורר לתעות בעולם, לחפש בו את דרכו עדיין . אך שאלנו : מה נטל צלאן לשיריו מדרכיו של הלדרלין ? מה נטל מעיוורונו ? ומה נטל מן השיר, מן הזרימה הגרמנית — מן הריין ? האם את מצבי הדומם של הנהר ? האם את זרימתו "שהתהפכה" ? האם ...  To the book