|
|
האבן והמילה | 148 | יֵשׁ אֶרֶץ שְׁמָהּ אֲבוּדָה, שָׁם יָרֵחַ בַּסּוּף עוֹלֶה, וְכָל מַה שֶּׁקָּפָא אִתָּנוּ יוֹקֵד סָבִיב וְרוֹאֶה . Es ist ein Land Verloren, da wächst ein Mond im Ried, und das mit uns erfroren, es glüht umher und sieht . 128 "עדן" היא ארץ אבודה . אך אפשר שדבר שנותר ממנה, עודו סתור — חבוי, דומם, קפוא, ב"קרח" . כי הקרח הזה, הלבן ( מן המוות ) , נאמר בחתימת השיר, "הַקֶּרַח יָקוּם וְיִחְיֶה / עַד שֶׁתַּחֲלֹף הַשָּׁעָה" . האם השיר מייחל לתחיית המת ? מייחל לשובו ( כמו ששב ישוע ועלה מקברו ובא לתלמידיו ) עוד בזמן הזה, בטרם תחלוף השעה ? אין אנו מייחסים לשירת צלאן אמונות מן הסדר הזה ( הסדר האסכטולוגי ) , אך נוכל להניח כי שירתו מבקשת לחצוב ולעורר ולדבר מן הדומם . כי מה ירש האדם מעֵדן ? את קללת האדמה ואת שפת השמות בטרם הושחתה . את הארץ הזאת, האבודה, הסתורה בדומם, המשורר "סובב", כזכור, בשירו "אתה מוטל", הולך ו"עוקף את עדן" . ועל תנועה זו, שהמשורר הולך בה, "מהלך, סובב ומהלך" על הארץ ( נודד, מקולל ) , מעיד היטב שיר אחר של צלאן "חלון סוכה", אף הוא מאסופת שירי "שושנת שום איש" . שירו ש...
To the book |
|
|