מילת עיוורים

| 131 | פצע פה עצמה, דבר מה נסוג בה מן הנראות . הדיבור העשוי ממילים מוכות עיוורון הוא דיבור קודר וסתור . מה פשר הדבר ? המילה שהתעוורה אין בה מראות מפורשים . הדיבור העיוור אינו מימטי — הוא אינו מחקה ואינו מייצג עוד . הדיבור שהתעוור אינו ראי של העולם . שפת השיר המיוסדת במילים שהן עיוורות ( עיוורות כ"אבן" ) אינה מורה על דברים מצויים ואינה מבטאת את הנראה על הארץ . היא דוברת אחרת . המילה העיוורת — מושאיה חבויים, חשוכים . זהו סימן . המילה "פרח" כשהיא קרואה מפיו של ילד, מפי הבריאה, זהו סימן טהור — סימן החף עדיין ממראות ומושאים . זו המילה המפציעה בלידת השפה עצמה . וכיצד תהיה מילה זו ( מילה ראשונה ) , הנסוגה עדיין ממראות העולם, ליסוד, וכיצד תהיה עדות ? העדות שבשיר אינה "עדות ראייה" . מדויק יותר : מדובר בעדות שהיא ראייה חשוכה . כי עדות זו אינה מעידה על הנמצאים, הגלויים . העדות מעידה למען הנעדרים, הנכחדים . ולכן עשויה העדות בשפה זו, הנכחדת . אך כשהיא נסוגה מן המראות ואינה נאחזת עוד במושאיה השפה שבה ללשון היצורים, הברואים, הנולדים שעיניהם עודן חשוכות . אך כשהן נפקחות, נפקחת בהן מילה זו — "פרח" . ה...  To the book