אבן וכוכב

| 127 | פצע פה ניסיון הזמן עצמו, הנסוג, המתעכב, זמן הזיכרון בוודאי, הנרמז בשמו של כוכב שבתאי ? היום אין אנו מסתכלים עוד בכוכבים לגלות בהם עתידות, אך בעידן האסטרולוגי, בעת החדשה המוקדמת, עוד נחשב שבתאי לשביעי ולאחרון במניין כוכבי הלכת : הכוכב הרחוק הקורא לנפש למרומים ונושא אותה למסע הגדול, האחרון . שבתאי נחשב לכוכב עליון, נישא ורם, אך בה בעת נמנה ככוכב הקר, האיטי, היבש, הארצי — מהותו היא האבן . שבתאי מושך את הנפש אל היובש, אל האדישות והתוגה — אל מצבי הדומם . זו מעלתו המיוחדת של שבתאי : הכוכב הרחוק מעורר את הנפש למחשבה, להגות ולידע, אך גם דוחק אותה לעצבות, לבדידות ולדממה . 117 זה דיוקנו הכפול של שבתאי בספרות האסטרולוגית : דיוקן נביא ומראה ריבון מודח ( קרונוס ) שפניו פני כלב . בתחומו של שבתאי מסתמנת דיאלקטיקה קשה, "דמונית", בין מחזורי תוגה להתקפי שיגעון, בין עצבות תהומית לגאונות, בין חומריות גסה לרוח גבוהה, בין נבואה ליצוריות . האם מנה עצמו המשורר בין הנבראים בסימן שבתאי ? האם חישב את שירתו במחזורים אלה, במחזורי השיגעון והתוגה ? האם זכרה שירתו כי שבתאי, השביעי בכוכבים, הוא כוכב השבת — כוכ...  To the book