אבן במים

האבן והמילה | 98 | לָרֶדֶת, לִפֹּל לִפְגֹּעַ, הֵן נִפְקָחוֹת כְּוֶרֶד - הַבָּר הַקָּטָן, כָּכָה הֵן נִפְתָּחוֹת מְרַחֲפוֹת אֵלַיִךְ, חֲרִישִׁית שֶׁלִּי אֲמִתִּית שֶׁלִּי : אֲנִי רוֹאֶה אוֹתָךְ, אַתְּ קוֹטֶפֶת אוֹתָן בְּיָדַי הַחֲדָשׁוֹת, יְדֵי כָּל אָדָם שֶׁלִּי, אַתְּ מַנִּיחָה אוֹתָן בְּתוֹךְ הַשּׁוּב - בָּהִיר, שֶׁאִישׁ לֹא צָרִיךְ לִבְכּוֹת לוֹ אוֹ לִקְרֹא לוֹ בְּשֵׁם . Die Hellen Steine gehen durch die Luft, die hell - weißen, die Licht - bringer . Sie wollen Nicht niedergehen, nicht stürzen, nicht treffen . Sie gehen auf, wie die geringen Heckenrosen, so tun sie sich auf . Sie schweben dir zu, zu meine Leise du meine Wahre – : ich sehe dich, du pflückst sie mit meinen neuen, meinen Jedermannshänden, du tust sie ins Abermals - Helle, das niemand zu weinen braucht noch zu nennen . 89 בפתח השיר מדוברות האבנים הולכות ותלויות באוויר . האבנים הלבנות, הבהירות, נושאות אור . מדובר בכוכבים בוודאי . החומר האפל, הקודר, המאובן, נושא אור בשמי העולם . אבנים אלו "מסרבות לרדת"  To the book