חד-הקרן

האבן והמילה | 96 | עם איינהורן . צלאן בישר לידידו על מות הוריו ושאל לגורל חבריהם והעיד על הריק, "הריק האין - סופי", שהיה כעת מנת חלקו . בשנת 1962 , לאחר שתיקה ארוכה, התחדשה חליפת המכתבים בין השניים והיא הוסבה על ענייני שירה — שירתו של צלאן ושירת המשוררים הרוסים מנדלשטם, יאסנין ובולק, שמכתביהם תרגם צלאן לגרמנית . איינהורן, שישב אז במוסקבה ושלח אף הוא ידו בתרגום ( מרוסית לגרמנית ) של שירה, פרוזה ומסות, קרא מקצת מטיוטות התרגום של צלאן והציע בהן תיקונים . אך במכתביהם פזורות גם עדויות על הזמן : על ביקורו של איינהורן בוויימאר, עירו של גתה, שבסמוך לה הוקם בשנות המלחמה מחנה הריכוז בוכנוואלד . שם, במחנה, כתב איינהורן לחברו, "נעצרה נשימתי" ( הנה, מדובר בהפסק / תפנית - נשימה ) . צלאן מצידו העיד על הניכור שחש בחברת המשוררים הגרמנים בעת ההיא, ו"פירש" לידידו שמות ספורים הסתורים בשירתו . 87 אך מה מסתתר - מתבטא בשם "איינהורן" ( בגרמנית : "חד - הקרן" ) בשירו של צלאן ? האין זו המילה עצמה, המילה שהיא "אבן" ( כובד, סיבולת, דומם ) , והיא מוטלת ב"מים" ? קריאת חד - הקרן, קריאת השיר, הקורא לך, ל"אתה", היא קרי...  To the book