וַיֹּאמֶר סִִבֹּלֶֶת

האבן והמילה | 94 | הזאת — שיבואו קוראים ויתאספו בסיפיו — יוכל השיר, בכל עתידו, להיזכר . המילה הקרואה בשיר היא שם . אך השם נקרא במשקל זה : הַלֵּב : הוֹדַע כִּי הִנְּךָ גַם כָּאן, כָּאן בְּכִכַּר הַשּׁוּק . צְעַק אוֹתָהּ, אֶת הַשִּׁבֹּלֶת, אֶל חוּצוֹת נֵכַר הַמּוֹלֶדֶת : פֶבְּרוּאָר . No pasarán . Herz : gib dich auch hier zu erkennen, hier, in der Mitte des Marktes . Ruf’s, das Schibboleth, hinaus in die Fremde der Heimat : Februar . No pasarán . השיר קורא בליבו "לצעוק את השיבולת" . אך לאן ולמי ? השיר אומר : קרא את השיבולת "כָּאן בְּכִכַּר הַשּׁוּק", קרא אותה בחוצות, קרא אותה "אל עברו של הזר" . השיר קורא בשיבולת ( בחתך הדיבור ) , הוא קורא בשם הנכר, בשמה של הגלות ( Fremde der Heimat ) . גם זה פִּשרה של שיבולת / סיבולת ( Schibboleth ) : זו מילה זרה ( Fremde ) הקרואה כעת בלב המולדת ( Heimat ) , בכיכר השוק, בקריאה זו, ב"תאריך", בהפסק הזמן : "פברואר . No pasarán " . למדנו : בשירו של צלאן "שיבולת" היא שם נרדף לעדות ( עדות על הנרדף, המנודה, הנרצח ) . "שיבולת" היא מילה הנקראת במעבורות הנהר . אך...  To the book