שבת

האבן והמילה | 84 | אַתָּה קוֹרֵא, du liest, הַבִּלְתִּי - נִרְאֶה מְזַמֵּן אֶת הָרוּחַ לִגְבוּלָהּ, אַתָּה קוֹרֵא, הַפְּתוּחִים נוֹשְׂאִים אֶת הָאֶבֶן מֵאֲחוֹרֵי הָעַיִן, הִיא יוֹדַעַת אוֹתְךָ, בַּשַׁבָּת . es fordert der Unsichtbare den Wind in die Schranken, du liest, die Offenen tragen den Stein hinterm Aug, der erkennt dich, am Sabbath . 77 שירו של צלאן יש לו "תאריך" . הוא נכתב ב - 13 באפריל 1970 , כשבוע ימים לפני שיצא מביתו בפריז וקפץ ( נשמט ) מן הגשר לנהר סיין . אך השיר נפתח כעת, בעת הזאת, במועד קריאתו, כאשר "אַתָּה קוֹרֵא" . הזמן פוסק בשיר, השעון קוצב בו שעות אפלות . אך תחילת השיר היא בכורמים, הזומרים בגפן, והם חופרים . הם חופרים באדמה בוודאי . הם חופרים, אולי כשם שחפר המשורר בשעתו במחנות, וכשם שחפרו אחיו ואחיותיו במחוזות . הם חופרים, כחופרי השוחות במלחמת העולם, הם חופרים כעובדי המכרה, הם חופרים כעובדי האדמה . כי זו האדמה שהגפן צומחת בה, פרי הארץ, והוא, אם להיזכר בהלדרלין, "אש משמים" ומתת האלים . זה היין וזה הדם, וזו גם השפה . ובה הם חופרים . מדובר באדמתו של השיר, בעומקו, בעומק ...  To the book