צל דיבור

| 57 | השיר והדיבר תֵּן לוֹ דֵּי צֵל, תֵּן לוֹ כָּל מַה שֶּׁהָקְצַב, יָדַעְתָּ, סָבִיב בֵּין חֲצוֹת וְאוֹר - יוֹם וַחֲצוֹת . Gib ihm Schatten genug, gib ihm so viel, als du um dich verteilt weißt zwischen Mittnacht und Mittag und Mittnacht . עלינו להקפיד בקריאתן של שורות אלו, המדברות אלינו בצל ( בצללי דיבור ) . ה"אתה" הקרוי לדיבור נקרא לדיבור שיש בו צל . והצל שורר בעצם הזמן . נקרא שורות אלו בשנית, אך בתרגום שונה : תֵּן לוֹ דֵּי צֵל, תֵּן לוֹ צֵל רַב כְּפִי שֶׁיָּדַעְתָּ כִּי חוֹלֵק סְבִיבְךָ בֵּין חֲצוֹת - לַיִל וַחֲצוֹת - יוֹם וַחֲצוֹת - לַיִל . השיר מדבר בחצות הלילה ובחצות היום . האין זו שעתו של השיר, זמן חצות ? האין זה "המרידיאן" — הקו החוצה, הקו העובר, בין הקטבים, בין הקצוות . הזמניות של השיר היא חצות הזמן, והוא זמן אמצע, זמן מאסף ( Mit ) . לזמנים אלו — זמני הסף, זמני הקצה, זמני המעבר ( "מעבורת" ) — אנו קרואים בעת קריאת השיר . הצל הוא השורר סביבך — "אתה" שבאת לסיפיו, ועודך קרוי בין סיפי הזמן, בין לילה ליום ולילה . מפסקי הזמן ( אמצע יום ואמצע לילה ) הם ההפסק ( עצירה והישנות ) שבעצם ...  To the book