המ(י)לה

| 55 | השיר והדיבר השפתיים . זהו הנוסח השמי של השפה — זה היסוד לסדר השמות . כל המדובר בסדר זה מדובר בחתך הדיבור, בפצע הפה . 52 גופי השפה ( הגופים היצוריים, הגוף "היהודי מדי", איברי הדיבור של השיר, הפה, העין ) בשירת צלאן הם גופי החתך, המדוברים בשיעור זה — במ ( י ) לה — בדיבור הזוכר את הברית, הברית הכתובה בגוף, החקוקה בעור . אך הדיבור שהוא חתך, הקרע, הוא גם החיבור ( שנאמר שיר "אל תנתק" ) של הלאו והכן . בחיתוכי הדיבור, בהפסקי הדיבור ( בפסוק ) , במ ( י ) לים, במילים נימולות, מדובר "כן" ו"לא" . 53 מה פשרו של דיבור שהוא מ ( י ) לה — חיתוך, פקיעה — הנעשית לצורת הדיבור של השיר ? קראנו כי "אתה" נקרא לדיבור שאינו מפריד את ה"כן" מן ה"לא" : דיבור שאינו מפריד את היש מן האין, את החיוב מן השלילה ( הסתירה, ההתנגדות ) . אין מדובר אפוא בדיבור שרירותי, בדיבור שהוא "פעם כן" ו"פעם לא" . אין מדובר בדיבור העשוי כמשחק חופשי בין אמת לשקר, בין חיוב לשלילה . הדיבור בתחומו של השיר משוחרר מדילמות מסוג זה . דיבורו של שיר מחויב לסוגות יסודיות יותר של הלשון, שהן, למדנו, בעצם ה"חיתוך", ב"ברית - המ [ י ] לה", בדיבור שה...  To the book