|
|
| 43 | השיר והדיבר כפסוק, בשורה מיותמת, בודדה . אין זו כותרת לשיר ואין זו ראשית מאמר, אלא שם בלבד, שם נרדף : 36 שמו של הנודד, הרדוף, היתום . אך מה תהיה בשורת "היהודי הנצחי" בשירת צלאן ? ידועה גזרת הגורל, הקללה שהוטלה בו באגדה הנוצרית, כי לעולם לא יגיע למנוחה בגלל התכחשותו לישוע, וכי לכן יהיה נע ונד בארץ, הולך מסף אל סף עד קץ הימים . 37 גזרה זו שהועתקה לתחומה של הספרות העולמית — שבה שב היהודי לנדוד, ולגלם כך את עקרון התנועה של הספרות עצמה — חלה גם בתחומה של השירה . השירה יורשת את תנועתו, את חיזוריו על הסף, את הליכתו ושיבתו . "היהודי הנצחי" — האין הוא אפוא שם נרדף לשירה ? האין הוא המבשר את מחזוריו של השיר, להיות ללא מנוחה, ללכת "מסף אל סף" ? וקללה זו, שיהיה נודד מארץ לארץ, ללא מנוחה וללא בית, האם אין בה בשורת התנגדות — התנגדות לסדרי המושב וסדרי הזמן ? ניסיון זה חבוי בשמו של "היהודי הנצחי", שבספרות העת החדשה, אצל לנץ, גתה וביכנר, אצל ניטשה ואפולינר, אך גם אצל קפקא, אלזה לסקר - שילר וארנסט טולר, הוא נעשה שם נרדף לשאלת הספרות . אך מאז הייתה גלותו של היהודי הזה, המודח לדרכים, לא עוד "יהודית"...
To the book |
|
|