פרק א: שניאור וביאליק

שניאור וביאליק | 191 מתאר, למשל, כיצד 'מזמן לזמן עלה בידי למשוך את ביאליק מתוך ערימות עלי ההגהה, ולהכניס אותו לאווירם הטוב של גני שרלוטנבורג . "גן החיות" 82 המפורסם היה קרוב אל דירתו . והוא עשה אתי את החסד הזה ויצא לשוח קצת' . בזיכרונות אלה אין מן הסתם כל עדות לסדקים שהתגלעו אז ביחסיהם . אלה נחשפים בהדרגה במכתביהם . בדצמבר 1921 , כחודש לאחר בואו של ביאליק לברלין, כתב לו שניאור : בשנת 1904 – 1905 בשעה שכתבתי את 'המות' היה לי מצב רוח כזה והשמטת כל קרקע מתחת רגלי כמו עתה . ואולם אז נער הייתי וקל כנפיים ועתה אני כבד יותר . ואולם יודע אני מראש [ כי ] כאשר אגבר על משבר זה ואשאר בספרות העברית למשוך בעולה ללא תכלית וללא אמון ייפרדו דרכינו, ייפרדו בכל 83 אופן . מתברר לי יותר ויותר שנעשינו זרים זה לזה, ועוד חזון למועד . מה אירע בברלין, ואולי קודם לכן בקרלסבד, שהביא לתפנית שלילית ביחסים ? האם פרשת הוצאת הספר 'שירים ופואימות' היא שעמדה מאחורי התפנית, או שמא נתווספו קשיים חדשים שמנעו משניהם לחדש את הקשר שהיה ביניהם בימי אודסה ? פגישתם המחודשת בקונגרס הציוני נערכה על רקע מאמציו של ביאליק לחדש את הדפ...  To the book