רשמים מן השנה השמינית

338 | שמונה שנים שלטנו ההבדל הוא שאני חשבתי שטראמפ לא ינצח ואילו אובמה חשב, חד משמעית, שלא יכול להיות שטראמפ ינצח . מה שמדהים בעיניי כשאני חושב על אותו יום הוא הקלות שבה שני אנשים, שיודעים טוב מאוד לְמה אמריקה מסוגלת, שללו את האפשרות של חזרה למתכונת הישנה . אבל לא קשה להבין את הזלזול של אובמה . הוא ראה את אמריקה בעיניו של שחור ושל מהגר גם יחד . בשבילו ארצות הברית עדיין היתה פלא . הגיבור שלו היה אברהם לינקולן, אדם שהגיח ממקום שכוח-אל באילינוי והפך להיות אויב מושבע של העליונות הלבנה, או לכל הפחות יריב שיש טעם לתקוע לו כדור בראש כדי להגן עליה . גם אני הייתי שותף לתחושת הפלא . שמונה שנים קודם לכן, הגורל משה אותי מהים הגועש . כשאתה עומד על אדמה יבשה, טבעי להסתכל על העולם סביבך, ואפילו על הארץ הסובבת אותך, ולזקוף לזכותה משהו מעבר לחטאיה . אין זו מחשבה רומנטית גרידא . חרף כל אהבתי לתרבות צרפת, ידעתי שיש לי מזל שלא נולדתי שם . השקפת העולם המריטוקרטית שלהם, ההתמקדות המוגברת בציונים ובמבחנים, הריבוד המעמדי הנוקשה, היו הופכים את הסיפור שלי לבלתי אפשרי . דווקא הכאוס של אמריקה, לדעתי, הוא מה שאפשר ...  To the book