|
|
52 אל האחר בחיים השוטפים , שָׁם המהוגנות כבר כיסתה על בדידותו ועל אחרותו היסודית . האחד הוא עבור האחר מה שהאחר הוא עבורו ; אין מקום מיוחד עבור הסובייקט . האחר מוכר באמצעות הסימפטיה , כאני- עצמי אחר , כאלטר-אגו . ברומן של בלאנשו , עמינדב , מצב זה נמתח עד לאבסורד . בין האנשים הסובבים בבית המוזר שבו מתרחשת העלילה , בית שאין בו שום פעילות מיוחדת , שבו הם פשוט דרים , כלומר קיימים , היחס החברתי הופך להדדיות מלאה . ההווים אינם בני-חליפין אלא הדדיים , או ליתר דיוק הם בני-חליפין כי הם הדדיים . ואז היחס עם האחר הופך לבלתי אפשרי . אך כבר במסגרת היחס עִם האחר המאפיין את חיינו החברתיים , האחרות מופיעה כיחס לא-הדדי , כלומר כיחס שחורג מאחדות הזמן . הזולת , כזולת , הוא לא רק אלטר-אגו ; הוא מה שאני לא . ולא בשל אופיו או מבנה גופו או מבנה אישיותו , אלא בשל עצם אחרותו . הזולת הוא , למשל , החלש , העני , " היתום והאלמנה ", בעוד שאני העשיר או החזק . אפשר לומר שהחלל הבין-סוביקטיבי הוא לא סימטרי . חיצוניותו של האחר לא טמונה סתם בחלל המפריד בין דברים שנותרים זהים מבחינת מושגם , ולא בהבדל מושגי כלשהו המקבל לכאו...
To the book |
|
|