ההתארעות והאחר

45 יחס עם מסתורין . חיצוניותו , או ליתר דיוק אחרותו ) שכן החיצוניות היא תכונה חללית המחזירה את הסובייקט אל עצמו באמצעות האור ( , היא זו שמכוננת את כל היותו . לפיכך , רק הווה שבדידותו התכווצה מכוח הסבל עד הגיעו לַיחס עם המוות ניצב על מישור שבו היחס עם האחר נהיה אפשרי . יחס עם האחר שלעולם לא יהא אחיזה באפשרות . את היחס הזה ראוי לאפיין במונחים שלא שאובים מן היחסים המתארים את האור . אני חושב שהיחס הארוטי מספק לנו את אב-הטיפוס לכך . הארוס , עַז כמוות , יספק לנו את הבסיס לניתוח היחס עם המסתורין . ובלבד שנציג אותו במונחים השונים לגמרי ממונחי האפלטוניות , שהיא עולם האור . אולם ממצב המוות , שבו הסובייקט לא יכול עוד לאחוז בשום אפשרות , ניתן לחלץ מאפיין אחר של הקיום עם האחר . מה שבו בשום אופן לא ניתן לאחוז , זה העתיד ; חיצוניות העתיד שונה לגמרי מהחיצוניות החללית בדיוק בכך שהעתיד תופס אותנו בהפתעה מוחלטת . צפיית העתיד , חיזוי העתיד - הנחשבים למה שמהותי בַּזמן על ידי כל התיאוריות מברגסון עד סארטר - אינם אלא נוכחיות העתיד ולא העתיד האותנטי ; העתיד , זה מה שאינו בידנו , מה שנופל עלינו ואוחז בנו . העת...  To the book