המוות והעתיד

43 יהיה קְרָב . טרם הופיע הסימן השני לַתבוסה . האם לא ניבאו המכשפות כי אדם יילוד אשה לא יוכל לו למקבת ? אך הנה מֶקְדָאף , שאינו יילוד אשה . המוות נועד לעכשיו . " אָרוּר הַפֶּה אֲשׁר גִּלָּה לִי זֹאת ", צועק מקבת אל מֶקְדָאף , המגלה לו את כוחו עליו , " הַמְקַיֵּם הַבְטָחוֹתָיו לָאֹזֶן , אַךְשׂם לְאַל אֶת הַתִּקְוָה בָּלֵּב . לא אֶלָחֵם בְּךָ " . והנה היא הסבילות , כשלא נותרה עוד כל תקווה . הנה מה שכיניתי קץ הגבריות . אך התקווה מיד נולדת מחדש ואלו הן מילותיו האחרונות של מקבת : " גַּם אִם הַיַּעַר בָּא לְדַנְסִינָן , גַּם אִם אַתָּה אֵינְךָ יְלוּד אִשָּׁה , אֵלֵךְ כָּאן עַד הַסּוֹף " . לפני המוות יש סיכוי אחרון שבו הגיבור נאחז - ולא במוות . הגיבור הוא זה שתמיד מבחין בְּסיכוי אחרון ; זה האדם המתעקש למצוא סיכויים . משמע , לעולם איננו מקבלים על עצמנו את המוות ; המוות בא . ההתאבדות היא סתירה מושגית . המוות במהותו עומד לנֶצַח על הסף . בַּנוכחיות בה מתאשרת אדנות הסובייקט , יש תקווה . התקווה לא נוספת על המוות על ידי איזה ,salto - mortale בשל חולשת הדעת ; התקווה היא בַּפֶשַׂע מהמוות , שניתן ברגע המוו...  To the book