הטרנסצנדנציה של האור והתבונה

37 של שום דבר להיות מחוץ לו . ולכן התבונה לא מוצאת אף פעם תבונה אחרת לדבר איתה . התכוונותה של המודעות מאפשרת להבחין את האני מן הדברים , אך היא לא מעלימה את הסוליפסיזם כי יסודה , האור , עושה אותנו לאדונים על העולם החיצון , אך לא מסוגל לגלות לנו בו משהו שווה-מעמד לנו . האובייקטיביות של הדעת הרציונאלית לא מקטינה כהוא-זה את אופייה הבודד של התבונה . הפיכתה האפשרית של האובייקטיביות לסובייקטיביות היא בדיוק התימה של האידאליזם , שהוא פילוסופיה של התבונה . האובייקטיביות של האור היא עצם הסובייקטיביות . כל אובייקט ניתן להיאמר במונחי מודעות , כלומר ניתן לשפוך עליו אור . את ממשותה של טרנסצנדנטיות החלל לא ניתן להבטיח אלא אם כן היא מיוסדת על טרנסצנדנציה שאינה חוזרת לנקודת ההתחלה . את החיים לא ניתן להפוך לדרך הגאולה אלא אם כן , במאבקם עם החומר , הם פוגשים בְּהתארעות המונעת מהטרנסצנדנציה היומיומית שלהם לשוב וליפול תמיד על אותה הנקודה . כדי להבחין בטרנסצנדנציה הזו , שעליה מבוססת טרנסצנדנטיות האור , כלומר שמקנה לעולם החיצון חיצוניות ממשית , יש לשוב אל המצב המוחשי בו האור ניתן בעונג , כלומר אל הקיום הגשמי ...  To the book