חיי היומיום והישועה

32 ראש . אנו יכולים להמשיך לחשוב שהזמן האותנטי הוא במקורו אקסטזה - אנו עדיין קונים שעון ; למרות עירומו של הקיום , צריך - במידת האפשר - להיות לבושים כראוי . וכאשר אנו מחברים ספר על החרדה , אנו מחברים אותו עבור מישהו , אנו עוברים את כל השלבים המפרידים בין הכתיבה לפרסום ומתנהגים , לעתים , כסוחרי חרדה . הנידון למות מסדר את מלבושו במהלך מסעו האחרון , נאות לקבל סיגריה אחרונה , ומוצא מליצה לומר לפני מטח הירי . אלו הן ביקורות קלות , המזכירות את אלו שמפנים ריאליסטים מסוימים כנגד האידיאליסטים , כאשר הם מטיחים בהם שהם אוכלים ומתאווים בעולם של אשליה . אך במקרה שלנו הביקורות זניחות פחות ; הן אינן מציבות צורת התנהגות אל מול מטאפיזיקה , אלא צורת התנהגות אל מול מוסר . כל אחת מההתנסויות המנוגדות היא מוסר . הן מבקרות זו את זו לא במונחי טעות , אלא במונחי חוסר-אותנטיות . יש משהו שונה מתמימות בְּהַפְרָכַת האליטות על ידי ההמונים הדואגים ללחם יותר מאשר לחרדה . ומכאן תחושת הגדולה המפעמת בהומניזם היוצא מהבעיה הכלכלית , בדיוק מכאן כוח תביעותיו של מעמד העובדים להוות מופת להומניזם . לא ניתן להסביר זאת - אם אמנם מ...  To the book