הקדמה

8 אלא כְּאופן של הַ מֵעֵבֶר לַהֱיות , כְּיחס של ה " מחשבה " אל הָ אַחֵר וכן - על-פני דמויות שונות של החברתיות נוכח פני האדם האחר : ארוטיות , אבהות , אחריות לזולת - כְּיחס אל האחר לגמרי , אל הטרנסצנדנטי , אל האינסופי . יחס ] relation [ - או דת ] religion [ - שאינו בעל מבנה של דעת , כלומר של התכוונות . זו האחרונה צופנת בחובה את הַהנְכחָה ] - re présentation [ וגוררת את האחר בחזרה אל הנוכחות ואל הנוכחות- יחד . הזמן , בַּדִיאַ-כְרונִיוּת שלו , משמעותו לעומת זאת יחס שאינו מסכן את אחרות האחר , הגם שהוא מבטיח כי ה " מחשבה " לא תישאר לגביו שוות נפש . ואמנם , משמעות הזמן , כאופן של הַהֱיות הסופי , היתה אמורה להיות התפזרות הֱיותוׂ שלמָה שהווה למומנטים המוציאים זה את זה , וכן - כרגעים בלתי-יציבים או בלתי-נאמנים לעצמם - אף מסתלקים כל אחד בתורו לַעָבָר , אל מחוץ לנוכחותם שלהם , בְּסַפְּקָם בכל זאת את אִידֵאַת הַבָּרָק של הנוכחות הזו , ובכך מצביעים הן על חוסר מובנהּוהן על מובנה , הן על המוות והן על החיים . אולם , אם כך , הָאֵין הנצח - שבאידאה שלו מתיימר השכל כביכול להחזיק א-פריורי , מבלי לשאול דבר מ...  To the book