ו. נענה

66 מוטי זעירא עצמה שהזדמזמה בו . כך גם ביצע שינוי של מילה אחת בבית המקורי של פיכמן : " אוֹרְחָה עוֹבְרָה , דּוּמָם נָעָה / כִּדְמוּת בַּדִּים שָׁם מֻפְלָאָה " - והחליף את " בַּדִּים " ב- " חֲלוֹם " . הלחן מחבר את " חָה " של " אוֹרְחָה " עם " חֲ " של " חֲלוֹם ", ומרמז בצליל הגרוני גם על " חוֹל וָחוֹל " . כך נוצרת ההכפלה הצלילית והתְכָנית גם יחד , המעניקה לשיר את האווירה המדברית המתערסלת שלו . יש לומר , כי דוד עשה זאת באינטואיטיביות גמורה , באופן ספונטני וללא מחשבה מסודרת . השיר דיבר אליו בתוכנו , העלה תמונה חיה בדמיונו - ובעזרת הלחן תִרגם את התמונה לצליל . אפשר לשמוע היטב את הצלילים המזרחיים המסתלסלים בשיר . באוטוביוגרפיה התמציתית שלו כתב כי " הצלילים הראשונים שספגתי בילדותי , היו מזיגה של צלילי הזמירות של שבת ויום טוב מפי אבא מחד 153 - וצלילי המזרח שבקעו מבתי הקפה הערביים שבקרבת ביתנו מאידך " . השיר הראשון שהלחין דוד היה אפוא ההמחשה המובהקת ביותר להשפעה זו של המוסיקה הערבית ) ולמען האמת יש לומר , כי לחן זה הוא אחד הבודדים במכלול שיריו , בהם השפעה זו כה בולטת וברורה ( . " האוזן האירופית...  To the book